אכילת יתר כפייתית או רגשית ובדיקה עצמית 

לרוע המזל, לרבים מאתנו, זו הדרך היחידה שאנחנו מאפשרים לעצמנו להשיג נחמה באמצעותה ולעיתים קרובות אנחנו למעשה מבטלים כל תועלת מהנחמה הזאת על ידי להעניש את עצמנו ולכעוס על עצמנו שהיינו צריכים לפנות לאוכל מלכתחילה.

אוכל כמנגנון התמודדות בא לידי ביטוי כשאנחנו מרגישים שאיבדנו שליטה על הקשר שלנו עם אוכל:

אנחנו לא יכולים להפסיק לאכול כשאנחנו בוחרים בכך.

אנחנו מרגישים צורך לאכול שאנחנו כבר לא יכולים יותר פיסית.

אנחנו מתמקדים יותר ויותר על לרדת במשקל ועל מחשבות שליליות לגבי עצמנו (אני חלשה, אין לי כח רצון) ולגבי הגוף שלנו (אני שמנה ולא מושכת).

המעגל הזה של קיפוח, בולמוסי אכילה ואשמה, זו התנהגות כפייתית.

כשאנחנו עושים זאת זה קשה לראות שהאכילה משרתת מטרה מאוד יעילה. כשאנחנו אוכלים, אנחנו מסוגלים להתמקד רק באוכל ובמשקל. לרגע קצר אנחנו לא צריכים לדאוג לגבי רגשות או התנסויות בחיינו שהם מפחידים, מציפים או מחוץ לשליטתנו.

האמת היא שעד שלא נמצא שיטה אלטרנטיבית לטפל במתחים של החיים ובצורך שלנו לנחמה, תמיד נחזור בחזרה לאוכל כמנגנון ההתמודדות שלנו.

בדיקה עצמית – האם את אכלנית רגשית או כפייתית?

הנה רשימה של התנהגויות נפוצות של אלו שאוכלים רגשית או כפייתית.

האם את:

•  מרגישה תחושה של חוסר שליטה כאשר את אוכלת?
•  אוכלת מהר? אוכלת עד שאת מרגישה אי נוחות פיסית?
•  אוכלת כמויות גדולות של אוכל שאת לא רעבה פיסית?
•  אוכלת לבד מתוך מבוכה לגבי מה או כמה שאת אוכלת?
•  מרגישה נגעלת, מדוכאת או מאוד אשמה אחרי שאכלת יותר מידי?
•  מתכננת אכילה סודית מראש?
•  מתרגשת כשאת חושבת על זמן אכילה לבדך?
•  מסתירה את ה"ראיות" לבולמוס אכילה?
•  יש לך תשוקה חזקה למזונות ספציפיים?
•  מוצאת שאכילה גורמת לך להרגיש טוב יותר?
•  מרגישה פגועה או לכודה כאשר אחרים מציעים שתפגיני קצת כח רצון כשזה מגיע לאוכל?
•  אוכלת כדי לברוח מדאגות או בעיות?

אם ענית 'כן' על 3 או יותר מהשאלות הבאות ובולמוסי אכילה קורים בחייך בממוצע פעמיים בשבוע במשך חצי שנה, את אוכלת בכפייתיות.

דעי שאת יכולה להשתחרר לגמרי מאכילת יתר כפייתית או רגשית ולנתב את האנרגיה שלך לדברים שיצרו לך חיים מאושרים ומוגשמים.